ההחלטה בידיים שלהם.
ההחלטה בידיים שלהם.
בתור צרכן קבוע של הטלוויזיה ובכלל של כל מוצרי הצריכה הקיימים בשוק. אני צורך נלהב וקבוע של פנאי פלוס, אין לא יעזור לי בית דין. כל שבוע אני קונה פנאי פלוס וקורא את מדורי הרכילות שם בכזו אובססיביות נמרצת ונמהרת. אני קורא את העיתונים האלה בשקיקה רבה, בייחוד את מדורי הרכילות. כל המגזינים של הלייף סטייל שקיימים אני מסוגל לקרוא שעות, מסוג העיתונים שאתה קורא בתור לרופא שיניים, שאתה מוצא את עצמך קורא איזה מגזין צרכנות לייף סטייל כזה מלפני ארבע שנים, ורק מהשעמום שלך אתה קורא אותו, כי גם אין לך הרבה ברירות- אתה מחכה לרופא שיניים, אתה לא רוצה לחשוב על זה בכלל, על מה מחכה לך בפנים, מספיק לך רק לשמוע את מה שהולך בפנים, את הנסירות האלה, והרעש של ההשחזות, והרעש של הסקשן, זה הכי מבעית- זה נשמע כמו מישהו מפרפר למוות. מפחיד ביותר - וכל זה גם אם זהו רופא שיניים בחיפה המלצות חמות. עכשיו במצב כזה מה לא תקרא איזה מגזין צרכנות|? ? בטח שתקרא, כמו גדול ! אתה תעשה הכול בכדי להשכיח את המחשבה על מה שאתה הולך לעבור עכשיו אצל הרופא המנתח לשיניים. רק מלחשוב על זה עושה לי צמרמורת בשיניים. בכל מקרה, אני קורא מושבע של פנאי פלוס וכל המגזינים סטייל צרכנות ואופנה ותרבות עאלק, רכילות ופנאי, פלוס פרסומות של הצללות לאירועים. פעם אחת קראתי על מישהי שיצא לי להכיר, והבעיה היא שזה לא היה נכון- ואני ידעתי את זה ! אני יודע שחלק מהמאמרים שם הם שיקרים, והמטרה שלהם היא למשוך תשומת לב ואת דעתו של הקורא הצרכן, נכון שהם מוטים ומגמתיים ולא נכונים בחלקם הארי. אבל אין מה לעשות- זה חלק מהמשחק הזה שבין הידוענים לבין הקהל הצורכים, הקוראים, שקונים את העיתון הזה, הרי זה אינטרס כלכלי מובהק של אותו מגזין שייקראו אותו כמה שיותר אנשים, אין ספק. התירוץ שלהם, מנגד, הוא שהם מציעים שלל של אפשרויות קריאה, וזה דבר שהוא נכון, והוא נתון לידי הקוראים- הם אלה שיחליטו אם לצרוך את המגזין הזה או לדפדף הלאה ולקנות עיתון או מגזין אחר.